נזיקין

דיני נזיקין עוסקים בסיטואציה נזיקית שבה נגרם נזק או עומד להיגרם נזק ואז השאלה היא על מי תוטל האחריות לנזק. דיני הנזיקין עוסקים בחלוקת הסיכונים במקרה של התרחשות נזק.

אחריות לנזק וזכות בנזיקין

אחריות לנזק היא אחריות אזרחית (משפטית) המוטלת על גורם כלשהו כלפי הניזוק למנוע או להיטיב את הנזק.

הטלת אחריות נזיקית משמעה העברת הנטל הכספי של הנזק משכמו של הניזוק אל שכמו של האחראי לנזק.

הכרה בקיומה של אחריות לנזק היא הכרה בזכותו של הניזוק כלפי האחראי לנזק לתרופה להטבת הנזק (מניעת הנזק או פיצוי אם הנזק כבר התרחש).

עוולה בנזיקין, מהי? (מעשים אלו מוגדרים עוולות).

עוולה היא מעשה אסור שהוגדר בחוק שביצועו מקים אחריות בנזיקין. למעשה, הכול מותר חוץ ממה שנאסר מפורשות בחוק. (דומה לעקרון החוקיות בפלילים). מבחינה אזרחית מותר לנו לעשות הכול, ולגרום נזק לאחר אך על תעשה עוולות. אם אתה גורם נזק לאחר בביצוע עוולה אתה תישא באחריות ואתה תחויב להעניק לניזוק תרופה. האיסור הכללי זה לא לבצע עוולות.

על היחס בין עוולה לעבירה: עוולה מונח הדומה במקצת לעבירה. כמו שביצוע עבירה מקים אחריות בפלילים על המבצע אותה, כך ביצוע העוולה גורר הטלת אחריות בנזיקין.

תחום העיסוק של דיני הנזיקין: דיני הנזיקין הם הדינים שמתעסקים בסיטואציות נזיקיות, שהתרחש בהן או עומד להתרחש בהן נזק, וקובעים האם ובאילו תנאים תוטל אחריות על גורם כלשהו למנוע או להטיב את נזקו של הניזוק. דינים אלו קובעים, כי הטלת אחריות על המזיק נעשית כאשר מעשיהם נחשבים כעוולה. דיני אלו מגדירים ומפרטים את המעשים- העוולות- כאשר מי שנפגע בשל עוולה יהא זכאי לתרופה  מידי עושה העוולה או האחראי לה. ע"א 3124/90 – מאיר סבג נ' דוד אמסלם ו-4 אח'– דיני הנזיקין אינם אלא הדינים הקובעים באילו נסיבות יוצר סיכון אחראי כלפי הנפגע. איך המחוקק מחליט שמעשה מסוים הוא בגדר עוולה? כיצד המחוקק קובע שלשון הרע או תקיפה זה בגדר עוולה? דרך החשיבה של דיני הנזיקין זה הליך של חשיבה ואיזונים.בכל סיטואציה נזיקית צריך לאזן בין אינטרסים. בדרך כלל המזיק יטען לחופש הפעולה שלו בין אם זה חופש הביטוי והניזוק יטען לאינטרסים שונים. אל מול חופש הפעולה של האחד מוגנים האינטרסים הבאים של הזולת:

• שלמות הגוף
• שלמות הרכוש
• השם הטוב
• צנעת הפרט
• נזק כלכלי

המבנה של דיני הנזיקין (הרבדים השונים)- מבנה אופטימאלי של דיני הנזיקין אמור להכיל שלושה רבדים:

1. רובד בסיסי- פירוט העוולות- ברובד זה יש להגדיר את המעשים שנחשבים כעוולות ואשר ביצוען מקים אחריות בנזיקין. לכל עוולה יש יסודות או נוסחה להתקיימותה. לכל עוולה יש משטר נורמטיבי מיוחד ספציפי משלה.
2. רובד שני- רובד הדוקטרינות- רובד זה מכיל מספר נורמות בעלות אופי יותר כללי, כגון: סייגים לאחריות, חסינות מפני אחריות, היקף האחריות, דיני סיבתיות, היקף האחריות, אחריות למעשה הזולת, ריבוי מעוולים, דיני תרופות (פיצויים, ציווי).
3. רובד שלישי- קודקוד-  רובד עקרונות היסוד בדיני הנזיקין– ברובד זה ישנם עקרונות היסוד- המטרות- המונחות ביסוד דיני הנזיקין.

עוולות סל (רשלנות והפרת חובה חקוקה)

1. אינן חלות באופן ספציפי על תחום מסוים.
2. אינן מפרטות מערכת נסיבתית מוגדרת, אשר בהתקיימה נוצרת חבות בנזיקין.
3. עוולות אלו משתכללות ברשימה לא סגורה של מקרים בהם מתמלאים היסודות המשפטיים לקביעת האחריות בנזיקין.
4. מגינות על אינטרסים שונים.

בתורת המשפט מבחינים בין 2 סוגים של נורמות: נורמות מסוג כלל ונורמות מסוג סטנדרט. נורמה מסוג כלל זה נורמה שבה המחוקק מפרט את כל התנאים לתוצאה המשפטית למשל: אסור לנסוע מעל 80 קמ"ש זה נורמה מסוג כלל.

בנורמה מסוג כלל יש יתרון של וודאות ועיקר העבודה מוטל על המחוקק כי הוא קבע את הנורמה. תפקידה של הנורמה מסוג כלל זה רק ליישם, לקבוע אם העובדה התקיימה או לא התקיימה. לשופט אין שיקול דעת. עוולה פרטיקולרית זו עוולה מסוג כלל.

נורמה מסוג סטנדרט זו נורמה שמנוסחת בצורה כללית ומי שקובע את התוצאה המשפטית זה בית המשפט. היתרון של נורמה מסוג סטנדרט שהוא מתאים את עצמו לנסיבות. עוולה מסוג סל היא עוולה מסוג סטנדרט.

הפרת חובה חקוקה–  ס' 63: (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

עוולות חוץ (פרטיקולריות)

מבחינים בין 2 סוגים של עוולות: עוולה התנהגותית ועוולה תוצאתית. עוולה התנהגותית דורשת רק התנהגות בלי "נזק", דוגמא: הסגת גבול במקרקעין.

29. הסגת גבול במקרקעין– הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין… אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון. יש אחריות ללא נזק, אך בלי נזק – אין פיצויים!!!

הסוג השני של העוולות זו עוולה תוצאתית שדורשת 3 יסודות: התנהגות, תוצאה וביניהם קש"ס משפטי בין ההתנהגות לתוצאה. דוגמא: עוולת הרשלנות קובעת שרשלנות זו התרשלות שגרמה לנזק ולכן אחד היסודות ההכרחיים של הרשלנות זה הנזק.

אחריות בנזיקין

לכל עוולה יש את המאפיינים שלה ואת היסודות שלה ואת רמת האחריות שלה, בעניין של רמת האחריות מקובל לחלק את רמת האחריות ל-4 רמות:

• אחריות רגילה– אחריות שמבוססת על אשם, האשם יכול להיות אשם מוסרי או אשם חברתי למשל שלא התנהגתי כמו האדם הסביר. (לדוג' חולה נפש שתוקף מישהו). נטל ההוכחה מוטל על התובע (הניזוק). דוגמא: רשלנות זו אחריות רגילה, תקיפה זו אחריות רגילה.
• אחריות מוגברת– אחריות שדורשת אשם, יש היפוך של נטל ההוכחה והוא מוטל על הנתבע. דוגמאות:

39. חובת הראיה ברשלנות לגבי אש– בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערת האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.

• 38. חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים- בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.

• אחריות מוחלטת: אחריות ללא אשם מצד המזיק, רק על בסיס יסודות עובדתיים, גם אם אין שום אשם מצד המזיק. אין למזיק כל טענות הגנה! דוגמה לאחריות מוחלטת (חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים): 2.אחריות נוהג ברכב : (א) המשתמש ברכב מנועי (להלן – הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב.  (ג) האחריות היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים.
• אחריות חמורה– כמו אחריות מוחלטת אך משאירים פתח למזיק לטעון טענות הגנה.

דוגמאות:

• נזקים שנגרמו על ידי כלב– בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים.
• הגנות – בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה- (1)התגרות של הניזוק בכלב; (2)תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו; (3)הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.

עקרונות יסוד בדיני הנזיקין:

1.תום הלב – עקרון תום לב הוא עקרון על שחולש על כל התחום הפרטי. תום לב זה סטנדרט התנהגות אובייקטיבית להתנהג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. תום לב חל גם בדיני הנזיקין ויש לו כל מיני מופעים כמו בהקטנת נזק– אדם שנגרם לו נזק בתאונה והייתה לו נכות של 10%. אמרו לו שהוא יכול לעבור טיפול קל ונפחית לך את הטיפול ל- 5%. אם הוא יגיד שהוא לא רוצה, אז עולה השאלה האם ההימנעות שלו מהקטנת נזק היא תום לב או לא. הפסיקה אומרת שבד"כ זה תום לב, כי אי אפשר להכריח אדם לבצע ניתוח.

2.תקנת הציבור – ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2006)- "לא כל מצב ניתן להשבה ולא כל מצב ראוי להשבה" השאלה: היש מקום לפסוק לניזוק שכושר התפקוד המיני שלו נפגע, פיצוי עבור היזקקות לשירותי-ליווי? "אין מקום לכך שבית-המשפט יפסוק פיצוי שתכליתו מימון שירותי-ליווי. פיצוי כזה, מנוגד למגמתו של הדין הפלילי, במיוחד על רקע המציאות בישראל ומלחמת-החומרה של מערכות האכיפה בתופעות הכרוכות בתעשיית הזנות. שלילת הפיצוי איננה אכיפת מוסר גרידא; תכליתה למנוע עידוד ומימון של תופעות הכרוכות, למצער בחלק ניכר מן המקרים, בניצול, בגרימת נזק וביחסי תלות. המשפט הישראלי הוא אחד, ובתי-המשפט המוקיעים את התופעות שתעשיית הזנות בישראל נגועה בהם הם אותם בתי-משפט המתבקשים לפסוק פיצוי עבור שירותי-ליווי. הקול חייב אפוא להיות קול אחד: בהתחשב בדין הישראלי ובמציאות הישראלית, אין להכיר בשימוש בשירותיה של זונה כ"פיצוי" לניזוק, ואין מקום לכך שבית-המשפט יורה על תשלום כסף, שלא ניתן אלא לומר עליו כי בסבירות גבוהה הוא ימצא את דרכו לכיסם של אלה המוצאים פרנסתם ברווחי הזנות".            

3.אין החוטא יוצא נשכר– זה מושג מדיני החוזים, העיקרון הזה בא לידי ביטוי בא גם בדיני הנזיקין לדוג' אדם נכנס לבית תוך כדי הסגת גבול ולצורך גניבה וזאת בכוונה לעבור בזמן הזה כאשר הוא יורד במדרגות הבית החליק ונגרם לו נזק, עקב כך מחליט הגנב לתבוע את בעל הבית ברשלנות , המחוקק קבע כי לאדם זה תישלל הזכות לתבוע כי " אין החוטא יוצא נשכר".

לגיבושה של עוולה צריכים להתקיים חמישה יסודות פוזיטיביים  מצטברים ויסוד נגטיבי אחד.

1. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק למעט פקודת הנזיקין.
2. החיקוק, לפי פירושו הנכון (על ידי בית המשפט), נועד לטובתו של הניזוק
3. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו
4. ההפרה גרמה לניזוק נזק
5. הנזק אשר נגרם לניזוק הוא מסוג הנזק אליו נתכוון המחוקק
6. החיקוק, לפי פירושו הנכון, לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין. (היסוד הנגטיבי).

1.היסוד הראשון- יסוד החובה– חובה המוטלת על המזיק, מכוח חיקוק למעט פקודת הנזיקין. החובה היא לעשות או להימנע מלעשות דבר כלשהוא. החובה צריכה להיות קונקרטית (להבדיל מחובה כללית) ומפורשת, קרי החיקוק גופו יפרט מה יש לעשות או ממה להימנע מלעשות. יש להבחין בין חובה המופנית לפרט לבין חובה המופנית לרשות מנהלית. ההבחנה היא בין מצב ובו מוטלת חובה על הרשות לבצע פעולה לבין מצב ובו ביצוע הפעולה נתון לשיקול דעתה של הרשות. חובה המוטלת על הרשות: הבחנה בין סמכות חובה לסמכות רשות:

 סמכות שברשות איננה מקים חובה חקוקה– הנטייה בפסיקה (פסק דין מדינת ישראל נ' לוי; פסק דין גרובנר; פסק דין ר.ג.מ מרט) היא: הוראה המעניקה סמכות בלבד, המלווה בשיקול דעת, לבצע פעולה מסוימת, איננה נחשבת לחובה חקוקה לביצוע אותה פעולה, לצורך סעיף 63 לפקנ"ז, ולכן אי ביצוע פעולה שעשייתה נתונה לשיקול דעתה של הרשות המנהלית לא ייחשב כהפרת חובה חקוקה. דוגמאות:

2. היסוד השני- החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק

סעיף 63(ב): רואים חיקוק כאילו נעשה להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד:

• להגנתו של אותו פלוני;
• או להגנתם של בני-אדם מסוג שעמם נמנה אותו פלוני;
• או להגנתם של בני-אדם בכלל.

 3.היסוד השלישי- הפרת חובה חקוקה:

המזיק הפר את החובה המוטלת עליו:

א. הפרה במחדל– כאשר החובה החקוקה הנה חובה פוזיטיבית, קרי חובה לעשות דבר, אזי הפרת החובה מתבטאת בהימנעות או מחדל מעשייתו של הדבר.

ב. הפרה במעשה אקטיבי– כאשר החובה החקוקה הנה חובה נגטיבית, קרי להימנע מעשיית דבר, אזי הפרת החובה מתבטאת בעשייתו של הדבר.

דוגמא למקרה שלא התקיים יסוד זה: ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך יהודי נ' אס.בי.סי– "… באנו לכלל מסקנה כי לא קם חשש הטעיית הציבור ובלבול בין שם עיתונם של המשיבים לבין שם עיתונם של המערערים. נדע מכאן כי לא עלה בידי המערערים להוכיח שהמשיבים הפרו את  סעיף 21 לפקודת העיתונות…וממילא לא נתעוררה להם זכות בעוולה של הפרת חובה חקוקה".

4.היסוד הרביעי- הנזק שנגרם לניזוק הוא מאותו נזק שהמחוקק התכוון אליו

המשמעות של התנאי– לא די בכך שהתובע יוכיח כי נגרם לו נזק, אלא עליו להראות כי הנזק שנגרם לו הוא מסוגו או מטבעו של הנזק אותו ביקש המחוקק למנוע.

5.היסוד החמישי- קשר סיבתי בין ההפרה לנזק:

• הקש"ס הנדרש בין הפרת החובה החקוקה, על ידי המזיק, לבין הנזק שנגרם לניזוק.
• על הקש"ס נלמד בהרחבה (ברשלנות).
• הקש"ס= קש"ס עובדתי ומשפטי.

קש"ס עובדתי: מבחן האלמלא (גורם בלעדיו אין): האם הנזק היה נגרם אלמלא הפרת החובה החקוקה? תשובה שלילית, קרי ללא הפרת החובה הנזק לא היה נגרם, אזי מתקיים קש"ס עובדתי. דוגמא: במקרה של הבריכה נראה, כי אם השלט היה כולל בחובו איסור על הקפיצה, יש להניח, על-פי ניסיון החיים הכללי, כי מספר ניכר של מתרחצים היו מעיינים בו ונוהגים על-פיו. כתוצאה מכך, יש סיכוי סביר, כי הלכה למעשה היה נוצר משטר ונוהג בבריכה, לפיהם אין קופצים לבריכה אלא בצד הצר והעמוק. על רקע סבירות התגבשותו של נוהג זה, סביר הוא להניח, כי הניזוק שלפנינו היה נמנע מלקפוץ למים הרדודים. כלומר, אם היינו מסתפקים בזיקה עובדתית היינו מגיעים לתוצאות אבסורדיות לחלוטין, לכן צריך גם זיקה נוספת שנקראת זיקה משפטית.

קש"ס משפטי: קיים קש"ס משפטי כאשר תהליך התרחשות הנזק וסוגו הם בתחום:

1. הצפיות.
2. הסיכון.
3. ההיגיון והשכל הישר.

המבחן העיקרי של קש"ס משפטי הוא מבחן הסיכון: קיים קש"ס משפטי בין הפרת החובה לבין הנזק כאשר תהליך התרחשות הנזק וסוגו נמצאים בתחום הסיכון אשר מפניהם נועד כלל האחריות, קרי החובה החקוקה שהופרה, להגן.  את ההכרעה בסוגיית הקש"ס המשפטי יש לעשות תוך בחינת תוכנו של החיקוק שהופר. כך, למשל, במידה והחיקוק המופר מטיל אחריות מוחלטת גם במקרה של התערבות צד שלישי אזי אין לנתק את הקש"ס לפי מבחני הגז"מ.

6.התנאי השישי- הנגטיבי- החיקוק לא נועד לשלול תביעה בנזיקין

תנאי זה הוא תנאי נגטיבי בהפרת חובה חקוקה ודורש היעדר כוונה, בחיקוק שהופר, לשלילת התביעה בהפרת חובה חקוקה (ולאו דווקא לשלילת תרופה אחרת שבפקודת הנזיקין).  הבעיה מתעוררת, בעיקר, כאשר החיקוק שהופר מעניק סעדים אחרים כגון: סעדים עונשיים, מנהליים ואף אזרחיים. האם כאשר החוק קובע סנקציה זה מונע תביעה בנזיקין? לדוג' טרקטור נסע בכביש מהיר בניגוד לתקנות התעבורה, הוא הורשע, אבל תוך כדי הנסיעה הוא פגע בפלוני, פלוני רוצה לתבוע מכוח הפרת חובה חקוקה, כל התנאים התקיים. בעל הטרקטור יטען שפקודות התעבורה מטילות עליו סנקציה פלילית ולכן זה מונע ממנו את הסנקציה הנזיקית. האם חוק נועד לשלול תביעה בהפרת חובה חקוקה ?

עוולת הרשלנות

מושגים:  רשלנות כיסוד נפשי. רשלנות כהתנהגות בלתי סבירה. רשלנות כעוולה.

סעיפי החקיקה (סעיף 35 לפקודת הנזיקין.

• עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו ====> התרשלות.
• ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו===> רשלנות,
• והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה====> עוולה.

• חובה כלפי אדם– החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או מחדל המפורשים בסעיף.

רשלנות מהי?

• התרשלות של הנתבע; (רכיב ההתנהגות)
• שגרמה נזק לאדם (התובע); (רכיב התוצאה)
• בנסיבות בהן מוטלת על הנתבע כלפי התובע חובה שלא להתרשל. (רכיב הנסיבה)

 הרציונל של עוולת הרשלנות-

• הרתעה: להרתיע מראש בני האדם ולגרום להם לאמץ סטנדרט התנהגות סביר מראש- הכתבת סטנדרט של התנהגות בחברה מכתיבה רמת זהירות ראויה שעל הפרטים לאמץ. הטלת האחריות על המזיק הספציפי הזו תגרום לו ולאחרים לא להתרשל.
• צדק: לעשות צדק בין המזיק לבין הניזוק ולהחזיר, ככל הניתן, את המצב לקדמותו- צודק הוא שמזיק שגרם ברשלנותו נזק לזולתו לפצות אותו על נזקו ולהחזיר את המצב לקדמותו.